מבוסס על שרשור מחשבון הטוויטר שלי. מוזמנים לעקוב – @Roi_Weinberg
הלייקרס לא טובים. הסיבות מגוונות, מפציעות, דרך אימון ועד ראסל ווסטברוק, אבל אני רוצה לדבר על משהו אחר: הקריסה של הקבוצה של לברון בשנה הרביעית שלה. ראינו את זה במיאמי, ראינו את זה בקליבלנד, ראינו את זה עכשיו. LeCycle, אם תרצו.
במיאמי, בקדנציה השנייה בקליבלנד ועכשיו בלוס אנג'לס ראינו את הקבוצה מאכזבת בשנה הראשונה (גם באשמת פציעות), לוקחת אליפות בשנה ה-2 ואז הולכת אחורה. ב-2012, 2016 ו-2020 הם הצליחו לזכות באליפות. זאת הגדולה של לברון: הוא ממש טוב בכדורסל. גם כשהכל משתנה סביבו. השאלה היא מה קורה אח"כ. אצל ההיט והקאבלירס הייתה דעיכה הדרגתית, אצל הלייקרס חמורה יותר.
זה גם חלק מהקטע, והסיבה שה"מעגל" הזה גרוע יותר משנה לשנה: לברון מזדקן. ב-2020/21 הלייקרס היו בראשות המערב עד לפציעה שלו, גם השנה הוא פספס זמן. הוא לא יכול לשחק 39 דקות לערב כמו השנה הראשונה במיאמי, גם לא 37 לערב ב-82 משחקים כמו השנה האחרונה בקליבלנד. גם השנה עם 36.2 דקות למשחק הוא משחק הרבה יותר מדי, לדעתי. וזה לא מונע מהלייקרס לצאת מהבינוניות.
דוגמא טובה לזה היא המאמץ בהגנה. במיאמי, בקליבלנד במיוחד וגם השנה בלייקרס אנחנו רואים דעיכה משנה לשנה ביעילות ההגנתית של הקבוצה. ההתקפה על פניו תמיד תהיה טובה, כי יש לה את לברון ג'יימס, אבל ההתקפה נחלשת משנה לשנה.
אני עדיין מחזיק בדעה שהוא שחקן הכדורסל הגדול בהיסטוריה (ולא אתייחס לכך מעבר לפוסטים שכתבתי עם מנחם לפני כמה שבועות), אבל הוא דורש המון מהקבוצות. הוא הופך רול פליירים כמו אלכס קארוסו או מת'יו דוולדובה לכוכבים, אבל גם כוכבים אחרים כמו קווין לאב, כריס בוש או אפילו ראסל ווסטברוק לרול פליירים.
לכן אנחנו רואים אותו דורש להשאיר את האנשים שלו. טריסטן תומפסון וג'יי אר סמית' קיבלו הארכות חוזה מגוחכות מקליבלנד, ראסל ווסטברוק הגיע בטרייד שלברון סידר באופן אישי, לא חסרות דוגמאות. לעתים זה לא הדבר הנכון ביותר לארגון, במיוחד אם יש תחליפים זולים בשוק. חלק מהתפקיד של הנהלה הוא לשים גבולות לג'יימס, ולא ראינו את זה בקליבלנד או אצל הלייקרס.
עכשיו זה הגיע לשיא שלילי מסוים. הלייקרס של 2021 היא אולי הקבוצה המאכזבת ביותר בקריירה שלו, כשגם בקליבלנד מאז 2006 הייתה קבוצה מוצלחת יותר. לא סביר שבגילו ובמעמדו נראה את לברון הופך פתאום לשחקן שלא רוצה להכתיב את הקצב בארגונים שונים, וכבר עכשיו הוא אמר שיגיע לכל קבוצה שתבחר את בנו (שצפוי להבחר בסיבוב השני, אם בכלל) בדראפט.
קבוצות ויתרו על עתיד פוטנציאלי בקשר ללברון ג'יימס. הוא הביא אליפות לכל אחת מהן ואין להן סיבה להתחרט, אם אתה יכול להביא שחקן בסדר הגודל של לברון אתה מביא אותו, לפחות לפי מה שהוא היה ב-2010, 2014 ו-2018. עכשיו ב-2022, כשאנחנו רואים שלברון בעונה סטטיסטית מדהימה (29 נקודות, 8 ריבאונדים, 6.5 אסיסטים במשחק) לא מצליח להגיע לפלייאוף בקונפרנס רע, זה יכול לגרום לקבוצות לחשוב מחדש.
אין סיטואציה שבה קבוצות יוותרו על לברון. הן לא צריכות. הוא עדיין אחד מ-5 או 10 השחקנים הטובים בעולם, אם אתם יכולים להביא מישהו כזה אתם מביאים מישהו כזה. השאלה היא אם יש ארגון מספיק חזק בשביל לשים לרצון שלו גבולות, ואם לברון מוכן להגיע לארגון כזה. אם התשובה היא "לא" אז לדעתי אין לו סיכוי לאליפות חמישית.
הליצן הזה לא קרוב להיות הכי גדול ולא בחמישייה בכלל ככל שהשנים עוברות אני מוריד אותו עוד ועוד בדירוג (פעם בטפשותי שמתי אותו 3). אם כוכבי העבר היו עוברים כל כמה שנים לקבוצות לגנוב אליפויות היה להם 10 כאלה. שחקן שנבנה ע"י התקשורת, אף שחקן בהיסטוריה לא נהנה משיפוט כמוהו במשך 19 שנה, הוא הכוכב שנשמר הכי עלוב ומגוחך בהיסטוריה, חצי ליגה עובדת בשבילו, השופטים עובדים בשבילו ושלא נדבר על המשחק המגעיל והמכוער שלו בסגנונו. הוא GOAT רק בערוצי התעמולה שלו, כמו שפוטין גואט.
זה נכון.
לברון יודע כיצד להטל, לנצל ולהדריך מועדונים שלמים, צוותים והנהלות…אך כאשר מגיע זמן הביקורת וחיפוש אשמים במצב, זה אף פעם לא הוא.
כמלך בממלכה שלו, הוא בהחלט יודע להמליך אחרים, אך לאחר מכן ומאידך, לא מבליג להשליך אותם לאלפיי עזאזלים.
יש משהו מותרס ביכולות ההנהגה שלו. משהו לא הוגן, עצוב וגם מכאיב ופוגע ברמה האישית.
כולם תמיד הקשיבו לו כל הזמן, היו נתינים צייתנים ולעולם לא חלקו או העיזו לקרוא תיגר על המלך…
אבל בכשלונות, הוא לא לוקח אחריות. הוא יוצר פילוג, שיסוע ואין אונות. יש בו אנוכיות אדירה שמוסתרת היטב מתחת לפניי השטח.
כולם יורדים למלך ואם הממלכה נשרפת, אז המלך מוצא לו מקום אחר לבנות את הארמון.
לא תמיד נעים ולא תמיד כיף להיות לצידו.
אחלה טור רועי,
אני פה באתר עוד לפני שהתחלת לכתוב פה אבל לא מרבה להגיב, אני זוכר את ההתחלה שלך בתור ילד פה
ושמח לראות לאן הגעת.
ועכשיו לגבי הכתוב, לברון שחקן מצויין,
אבל הבעיה היא שבתור הכוכב של הקבוצה הוא מקבל את כל השבחים כשהקבוצה טובה
וכשהם משחקים גרוע האשמה נופלת על כולם מהמאמן ועד השחקני ספסל והיחיד שיוצא ללא פגע זה לברון.
הוא רואה שהספינה שוקעת ושפוט בורח למקום אחר,
מבחינתי כיום הוא אפילו לא בטופ 10 של הליגה(ה32 נקודות שלו אתמול היו דבר מבחיל מבחינתי),
ההבדל בינו לבין הגדולים באמת הוא שהם עברו את הדברים הקשים ויצאו מזה בזמן שלברון רואה קצת קושי הוא נמלט מבלי לתת דין.
תודה. מסכים חלקית (הוא כן התמודד עם קושי בקריירה, למרות שעזב קבוצות) – צריכה להיות גם ביקורת עליו. במיוחד כשזה קורה ב-3 מועדונים שונים
חייב לומר, גם לך, גם לדן, וגם לשמעון, שאתם מנותקים מהמציאות.
לברון לא מקבל ביקורת? כשהוא גרוע הוא מקבל המון ביקורת, ראה מקרה סדרת גמר מול המאבס.
השנה הוא ממש טוב, ולכן קשה לבוא אליו בהאשמות מבחינת יכולת, זה גם קצת מגוחך להאשים את השחקן הטוב ביותר בקבוצה בבעיות שלה.
תודה רועי.
אני תופס ממך ומדעותיך ותמיד נהנה לקרוא את הטורים שלך.
אבל כתב ספורט ברמתך לא יכול להחזיק בדעה שחברון הוא בשחקן הכי טוב בהיסטוריה. זה מעליב את ההיסטוריה ואת כל הגדולים, ומוציא אותך ילד בלי זכרון.
תודה, שמח לראות שאתה עדיין קורא את האתר. עשינו על זה סדרה של 3 כתבות לא מזמן
האם אתה דורש שרועי ישנה את דעתו או שיחליף מקצוע?
הייתי אומר שגם אם זאת דעתו, צריך להחזיק אותה לעצמו
לשנות מקצוע זאת לא אופציה, הבחור חי ונושם ספורט מלידה.
האמת היא שמעולם לא הייתה לי מילה רעה להגיד לרועי, אבל המשפט הזה צרם לי מאוד.
מצטער לומר אבל אתה פשוט מבלבל את השכל
דעה מקובלת וסבירה ,
קשה לדרג בין קארים לברון ג'ורדן וביל ראסל
תודה רבה על הטור.
יש כמה שלבים טיפוסיים לקבוצות של לברון. יש את המשבר אחרי האליפות, יש את משברי פברואר מרץ השנתיים, בכל קבוצה שהיה. המשותף לכל אלו הוא תשומת הלב שלברון מושך/דורש מסביבו. אין אצלו קבוצות בינוניות, רק בדרך לאליפות או להשפלה, או סקנדל או פסטיבל.
אין אדם שיותר עסוק ב'מורשת' שלו (לפחות לא כאלה ששם משפחתם לא מסתיים בנתניהו) מאשר לברון. ככזה, הוא יודע ששקט זה רפש, ושאנשים לא רוצים בדרך כלל להיות 'עדים' לבינוניות. אם אי אפשר להיות בפסגה, עושה רושם שהוא מעדיף לשרוף את המועדון, כדברי הגשש.
הבעיה הפעם היא שהוא בלייקרס. בהרבה מועדונים אחרים זה היה עובר בשקט. משום מה נזכרו בלייקרס, קצת באיחור, שהם גדולים מכל שחקן, ויהיה טוב ככל שיהיה
תודה רועי.
1. יש לא מעט קווי דמיון בין 3 המקרים – מיאמי, קליבלנד 2 והלייקרס – אבל ההבדל הוא שמיאמי נבנו מראש לטווח קצר יחסית, בעוד שקליבלנד והלייקרס נבנו סביב המחשבה שלברון יעביר את השרביט לכוכב השני (קיירי או דיוויס) וככה הם ירוויחו קבוצה טובה לשנים קדימה, גם כשלברון יהיה הרבה אחרי השיא שלו. בשני המקרים זה לא עבד, וחלק מזה כנראה אחריות של לברון.
2. באופן כללי יותר לגבי לברון – ב-3 מקרים קודמים בקריירה שלו נבנתה מסביבו קבוצה וברגע שהייתה לו הזדמנות הוא "ברח" לסיטואציה טובה יותר, ולפי השמועות, יש סיכוי שאנחנו בדרך לפעם רביעית כזאת. בכל אחד מהמקרים אפשר למצוא "אשמים עיקריים" אחרים בחוסר ההצלחה היחסי של הקבוצה שלו בעונה האחרונה לפני שהוא עזב, אבל יש לו אחריות לא קטנה כפי ששיקפת היטב בפוסט.
3. עוד נקודה קטנה – קארוסו הרבה יותר טוב בשיקגו מאשר בלייקרס, ככה שלא ניתן לזקוף דבר לזכותו של לברון, ובמקרה של דלאבדובה, מי שהפך אותו למעין כוכב ב-2015 היה דיוויד בלאט ולא לברון. ההוכחה לזה היא היכולת הרעה של "דלי" בפלייאוף של 2016.
קרוסו לא הרבה יותר טוב השנה משנה שעברה, הוא קיבל העונה כשהיה בריא יותר דקות ויותר קרדיט לעשות כמה דברים נוספים על המגרש שלא היה יעיל עבור הלייקרס לתת לו לעשות.
אבל בכל מקרה לא הוא ולא דלבדובה היו קרובים להיות כוכבים בשום שלב בקריירה.
ברור ששניהם לא כוכבים. קארוסו טוב יותר העונה מאשר בעונה שעברה, בעיקר כי הוא קיבל יותר הזדמנויות, ודלאבדובה היה טוב ב-2015 ולא ב-2016, כשההבדל העיקרי הוא על הקווים.
תודה רועי,ניתוח מעניין.
יש עוד תופעה שלא קשורה ישירות ללברון אבל מאוד מאוד מאוד קשה להעמיד קבוצה תחרותית 4 עונות רצופות,לא סתם שיקגו והלייקרס הצליחו לזכות בשלוש אליפויות רצופות.
לגבי החלק השני שכתבת אז נכון שהוא עדיין מהשחקנים הטובים בעולם אבל הוא לא יכול ולא מסוגל לשחק ככינור שני או אפילו לא כינור שני אלא לא השיטה שבה משחקים.הוא חייב להיות השיטה ולכן תכלס קבוצה שתיקח אותו תאלץ להבין שזה המצב.
בהחלט, יש זמן חיים טבעי לקונטנדרית. אבל תראה את ג"ס או ס"א, לברון לא היה במשהו דומה לזה
תודה רועי. טור מצוין.
אני די מסכים עם כל מה שכתבת.
כל המעברים הקודמים שלו זעזעו את הליגה.
העניין הוא שהפעם, בגלל שלברון כבר קרוב לגיל 40, לעזיבה שלו, אם אכן תגיע, לא יהיה את האימפקט של העבר. אם הוא יעבור זה יהיה כדי לפרוש בשקט ולאסוף סטט אישי (שבירת השיא של קארים תהיה ההישג השני הכי הגדול שלו אחרי האליפות בקאבס). ואז אולי אולי הוא באמת יוכל להחליק לתפקיד של רול פלייר.
בקיצור, עזיבה עתידית של הלייקרס תהיה ארוע די חסר חשיבות.
מסכים לגמרי. קרוב לוודאי שלא יקח אליפות נוספת כשחקן מרכזי. טור מצוין. תודה רבה רועי.
מצויין רועי. אני אתחיל לעקוב!!!!!!!!!
"השחקן הגדול בהיסטוריה"
פחחח
אתה יכול להסביר בצורה הגיונית במה הוא גדול מטים דאנקן??
עזוב את כל הרעש והצלצולים…
תודה רועי, מסכים סהכ עם מה שכתבת.
בלייקרס היה גם חוסר מזל, עם הפציעה של דייויס בשנה שעברה וכל ההימורים הכושלים העונה.
לדעתי הוא היה שמח לעבור בקיץ, נראה אם זה יקרה.
טרייד בסגנון מיאמי על באטלר יכול לקרב אותם מאד לאליפות
לא הבנתי את מי אתה רוצה להעביר ולאן?
באטלר ממיאמי, תקרא
ללייקרס?
כמו בפעמים רבות בעבר
הכישרון המיוחד מעלה שתן לראש
השתן מונע מהדם להעביר חמצן לאיזורים הסוציאלים האחראים על חשיבה חברתית
אט אט הקולטנים החברתיים נחלשים ומצטמקים
במקרים קשים זה מביא להיעלמותם ולקריסה טוטאלית של האיזור לתוך האגו.
לא נעים לצפיה
נראה מה ייגמר עם הבחור….
🤣
הוא אחד השחקנים הפופולאריים בקרב שחקנים בליגה
תודה רועי.
מסכים איתך שהוא שחקן ענק ואישיות קטנה מאוד.
הלייקרס עשו כמה טעויות שלא כולן באשמת לברון. נכון שהוא דחף לטרייד על ראס, אבל כמו שהוא אמר – לא הוא חותם ולא הוא מעביר …
אין לי ספק שמי שתקבל אותו ואת הבן שלו, יהיה קרקס נודד של עונת פרישה וכו' אבל מעט מאוד כדורסל תחרותי.
בטח אם הוא כבר יעבור את קארים.
הוויכוחים על לה קינג תמיד מעניינים, ובתכלס אלוהים יש רק אחד.
אבל לכל ההייטרים–אתם פשוט מתעסקים בנרטיב, בסיפורים, ברגשות ותכלס בטפל.
למי אכפת אם לברון מקבל יותר מדי או פחות מדי קרדיט, תסתכלו על משחק ותראו כמה הוא שחקן שלם שיכול לתת הכל!
לחתוך לסל בלי הכדור כמו קטר, לתת את המסירה הנכונה, לשמור אישית וקבוצתית ברמה הכי גבוהה, וכמובן לקלוע בארגזים.
הוא שתי רמות מעל כל 99% מהשחקנים לא רק בפיזיות ובסקילס, אלא גם בחוכמת משחק וניסיון.
כמו שאמרו על קובי, שים לידו כוכב וחצי והוא לוקח אליפות
מסכים, אבל חייב לשאול על הקומבינציה של התמונה של האווטאר והכינוי – איך הגעת דווקא לזה?
מסכים
נראה מה יהיה בקיץ